ברור כי המטרה אינה למנוע מאנשים לשוחח בסלולארי שלהם (לא ממש ריאלי בעולם המודרני), אלא למצוא ולאפשר דרך לשוחח תוך נהיגה בטוחה יותר.

האם אין ברירה, האם חייבים לקחת סיכונים בגלל דיבור בסלולארי? כשהחלטתנו לבחון את נושא הדיבור בסלולארי תוך כדי נהיגה, היה ברור לנו כי המטרה אינה למנוע מאנשים לשוחח (לא ממש ריאלי בעולם המודרני), אלא למצוא ולאפשר דרך לשוחח תוך נהיגה בטוחה יותר. המחקר שנערך במסלולים הוכיח לנו כי ניתן לשוחח וגם להגיע בשלום הביתה, וזה מבחינתנו היה האישור כי יש פתרון אמיתי לרוב מצבי הנהיגה ובעיותיה. יש תמיד לפתוח את ספקטרום האפשרויות למציאת פתרון ריאלי. במחקר מצאנו כי בעת שהנהגים דיברו בטלפון סלולארי עם דיבורית, עלה הסיכוי למעורבות בתאונה ב- 72%, וזאת ללא חיוג או קבלת שיחה, כלומר רק בזמן השיחה נטו. לאחר הדרכה, שכללה בעיקרה טיפול במודעות הנהג והתנהגותו בעת שיחה בסלולארי, פחתו התאונות בעת דיבור בסלולארי ביותר מ- 50%.

הסלולארי הוא חלק מאינספור הסחות דעת הקיימות בזמן נהיגה: שלטי פרסום, הילד שלנו שבוכה בכיסא האחורי, חבר שלא ראינו מזמן המופיע על המדרכה ועוד. כל הסחת דעת מסיטה את תשומת הלב שלנו, מונעת מאיתנו להיות ערניים לקורה בכביש, ולכן מגדילה את זמן התגובה.

• הדלקת נורה אדומה: התקבלה/יוצאת שיחה = סכנה.
• הורדת רגל מהגז עם קבלת השיחה או עם החיוג.
• הפחתת המהירות ב- 15% לפחות.
• שמירת מרחק גדול פי 2 לפחות.
• נסיעה בנתיב הימני.
• הקפידו להחזיר מדי פעם את תשומת הלב לכביש ל"תיקון" מעטפת הבטיחות, בעיקר בשיחה מתמשכת.

מחיר הבטיחות - דקה וחצי לכל שעת נסיעה.

תמורה - הפחתה של יותר מ- 50% בסיכוי למעורבות בתאונה.