אני על הפודיום01.07.2008 עומר ניר הודאחרי מרוץ מותח, עומר ניר הוד הביא לנו הרבה כבוד והגיע למקום השלישי באליפות תורכיה ב- CUP, שנערכה ב- 23.6.
אני יוצא לאימון ראשון. שניים שלושה סיבובים בזהירות, אבל האוטו מתנהג מוזר. גם מאיץ מוזר, ובעיקר לא יציב בבלימות. בשלב מסוים הוא מתחיל למשוך שמאלה. אני נכנס לפיטס. "זה הרפידות ברקסים החדשות", הם אומרים. אני יוצא חזרה, מאיץ לעקומה, לסיבוב השלילי (זה סיבוב בעליה), ל- U שמאלה, ול- U החד ימינה. ברקס, הגלגל השמאלי קדמי שלי מתרומם בתנוחת רקדנית בלט, ואת רעש המנוע מחליף רעש גרירה על האספלט. הבקר משמאל קופץ מבהלה. אני מנווט את הרכב לשמאל הכביש באמצע העקומה, ובורח ממנו לפני שמישהו יכנס בי. נגמר האימון הראשון. נשבר המשולש הקדמי. באסה.
צרות באות בצרורות. אימון שני, בצהרים. חם ויש רוח. אני מאיץ, מנסה להרגיש את הרכב, נכנס מול הרוח, כשלפתע הכנפון השמאלי קדמי מתרומם בחלק האחורי ויוצר לי מגן רוח. מפחיד - אם הוא מתנתק הוא יכול לעוף לי לפרצוף. אני משלים סיבוב, נכנס לסיבוב הבא, לפתע הוא עף, פוגע בכלוב הפלדה שסביבי ועף הצידה. יש. אפשר לנסוע. אני מסיים את האימון בזמן סיבוב של 1:06:20. זמן רע, אבל עכשיו יש לי כנפון חדש ומבריק...
צוחקים עלי. אני היחיד עם בעיות. מזל רע. אני מתיישב בסככת הנהגים. לפתע הכסא מתקפל מתחתי, מהחום. זו כבר בדיחה עצובה (כן, אני צריך דיאטה, אבל בכל זאת?) מקצה העמדה. יוצאים. גיליתי טעות טכנית שאני עושה. אני מנסה לתקן. בודק אפשרויות, אני נצמד למספר 11 מאחור, מנסה ללמוד את הנהיגה שלו. אני יורד ל 1:05:44. לא מספיק טוב. אני אחרון, אבל מספר 3 עומד על 1:04:93. לא נורא רחוק, ואני רגיל לזנק אחרון.
בערב סופר סטייג (מרוץ בזוגות, המפסיד יוצא. מאוד מפותל וטכני). המנהל הטכני אומר לי שאין לנו סיכוי עם קטארמים בערב מול הקליאו והפליו טורבו. הן כבדות יותר, מסלול המרוצים מלא חול, ואנחנו נחליק כמו מטורפים. סיבוב ראשון, ואני במקום שישי. עולה לגמר.
סיבוב שני. אני מתחיל חזק. מצליח להדביק את הפליו שלידי, נכנס לסיבוב באטרף, לפתע בורח לי הטוסיק (של הרכב). אין לי מקום לתקן. הרשת האדומה בצד מתקפלת תחת הרכב, ואני מחלץ בזהירות וממשיך. הלך. אני מסיים, נוסע לפיטס, וכולם נורא שמחים לקראתי, מנופפים בידיים, צועקים לי בטורקית. איזה כיף! מה עשיתי? אני עוצר. ישר מגיעים מכונאים, מרימים את האוטו באוויר. שברתי את הקארטר...כל השמן על הרצפה. אולי הלכה גם המשאבה. סיום נהדר ליום מדהים! כל מה שנשאר זה לשבת במסעדה טורקית טובה, לאכול דגים, לשתות בירה, ולדדות לחדר מתישהו באמצע הלילה בתקווה שההנגאובר לא יהרוג אותי בבוקר.
ראשון בבוקר. מגרדים מהראש את שאריות ההנגאובר. השעה 9:00 ואני מחכה בלובי של ההילטון לכולם. ב- 9:45 אימון ראשון, ויש חצי שעה נסיעה לשם.
השעה 9:15. ממתין בלובי לבד. אמנם הטורקים לא דייקנים אבל בכל זאת. הטלפון של עלי כבוי, גם של אייטוק. השעה 9:25. טונצ' מזדחל ללובי. השאר החליטו להמשיך לישון ולהגיע ישר למרוץ. גם קאן מגיע. נוסעים. הם לא ממש זוכרים את הדרך למסלול.
קאן, טונצ' (מזנקים ראשון שני) ואני נוסעים למסלול. עשר דקות לתחילת אימון, ואנחנו מתברברים. האוטוסטראדה לאנקרה מרשימה, לא ראיתי אותה קודם מעולם. לא, זו לא הדרך. עוצרים במזלג (מקום טוב לעצור) ומתקשרים למסלול לשאול איך מגיעים. הרכב השכור מטלטל מהרוח שעושות המשאיות שחולפות שבריר מאיתנו, אבל אנחנו לא מאבדים קור רוח. הדרך ברורה, ואנחנו בודקים את יכולות הקאיה להגיע למנתק הצתה. אנחנו פורצים בפול גאז לשטח המסלול, וזוכים לראות את המכוניות האחרות מזנקות לאימון. שלושים שניות, חליפות, קסדות, נעלים, והופ, במכוניות (הפיפי יחכה לאחר כך, אז מה עם החגורה לוחצת שם - ככה מרגישה אישה בהריון?).
אימון בוקר מעולה. מרגיש טוב. אז מה אם הזמן 1:05:79? מפה אפשר רק להשתפר. המנוע מרגיש נושך. כיף.
השעה 11:00. יוצאים למירוץ ראשון. זינוק. האור נכבה ואני כרגיל מזנק טוב. עוקף את מוסטפא משמאלי, קמיל עוקף את טונצ' ואני אחריו, משאירים מאחור את מוסטפא ועוד מישהו שלא הספקתי לראות מיהו.
אדוארד וקמיל לפני לעקומה הראשונה, אני נכנס בפנימי, יוצא החוצה מהיר מהם, לשלישי, ויוצא מהשלישי ראשון משלושתינו. כולם בזנב שלי. אין לי מושג מי לפני. לפי החשבון שלי אני רביעי. אני רואה את מרט במספר 10 לפני. אני לוחץ עליו. סיבוב, שניים, הוא עושה טעויות, וב- U ימינה אני משאיר אותו מאחורי. אני שלישי? אין לי מושג. קאן רחוק לפני. לדעתי טורקיי לפניו. לא זוכר שראיתי אותו. הוא מאוד מהיר. מוסטפא צמוד אלי מאחור במכונית הלבנה, סוגר מסיבוב לסיבוב. תשע הקפות לסיום, המון, והוא על הזנב שלי. כמעט עוקף, ואנחנו במרחק 10 סנטימטר זה מזה. שישה סיבובים, והוא עוקף אותי בסיום הישורת. אני דבוק אליו מאחור. הוא נלחץ, טועה, ואני לוקח חזרה את ההובלה. שלוש הקפות לסיום, אנחנו מתקרבים לקאן ברכב הירוק. טורקיי לא נראה מקדימה. יש שמן על המסלול. אני מחליק, מוסטפא מחליק, עוד הקפה, מתקרב לאזור השמן. מחשש אני עוזב גז, מוסטפא עוקף אותי ב- U שמאלה. שטות. אבוד. הוא מתרחק, ואני אחריו. שתי הקפות לסיום, ונותר לי רק לקלל את המקום השלישי שברח לי. קאן ממש לפנינו, ואין סימן לטורקיי לפנים. משהו לא הגיוני. דגל שחמט. אני נכנס לפיטס. מוסטפא לפני וקאן לפניו. אני עוצר. טורקיי לא שם. אני מבין שטעיתי - אני שלישי. טורקיי מגיע שישי. איפה פספסתי אותו? לוח השעונים מראה 1:04:74. שיפרתי שנייה...
16:30. חום נוראי, גם הרוח הפסיקה. אני שלישי מהסוף על הגריד, מוסטפא וקאן אחרי (זה מין קטע כזה שמזנקים הפוך - מי שהגיע ראשון מזנק אחרון - מגניב!). אחלה זינוק. אני עוקף כמו מטורף, משאיר את טונצ' לימיני מאחורי, טורקיי נכנס בפנימי לפני, שורה של עקיפות בפתיחה, ואני יוצא מהעקומה הראשונה שני.
לוחץ על טורקיי, ואחרי סיבוב סוגר עליו בהופכי ועוקף אותו בפנימי. אני ראשון! שש הקפות. מוסטפא לוחץ עלי מאחור. קאן צמוד מאחוריו. מוסטפא משחק מלוכלך. בבוקר הוא כמעט הוריד אותי מהמסלול. הוא מצליח לעקוף, ואני חוסם את קאן, שמהיר ממני ביותר משנייה. שלוש הקפות, וקאן מצליח להשתחל בפנימי בסוף הישורת - אלוהים כמה שהוא מהיר. אין לי מושג איך הוא עושה את זה. טורקיי מאחורי. שלוש הקפות לסיום. אם לא אעשה שטויות יש עוד גביע. שתי הקפות לסיום. טורקיי צמוד אלי. יש לי הרושם שאנחנו במהירות מטורפת. לפני מוסטפא חוסם את קאן בצורה מלוכלכת. כמעט מעיף אותו מהמסלול. צריך להתלונן עליו. הקפה, זה כל מה שנשאר. עקומה בסוף הישורת, ההופכי, U שמאלה, הוא דבוק מאחור, U ימינה, הישורת הקצרה לסיבוב האחרון שמאלה, והנה הדגל. אני מתקרב לסיבוב האחרון, בודק בראי איפה טורקיי - הוא ממש צמוד אלי. אני בפנימי כדי לחסום אותו, אבל מרוכז יותר מדי בראי. בולם מאוחר מדי. יוצא לחלק החיצוני של המסלול, מאבד אחיזה, מתקן, מאבד הפוך, מתקן, והרכב מסתחרר לתוך העשב עשרים מטרים לפני הדגל. אני בטוח שטורקיי מחייך עכשיו...
גמרתי להתאכזב, אני מחייך - 1:04:43. הזמן השני הכי מהיר - קאן עומד על 1:03:70. יש לי עוד לאן להשתפר...
|
|
