נהגתי בעברי רבות על קטנוע, שיותר נוח ויותר יעיל באזור העיר וסביבותיה. מעצם מהותו של זה מצאתי עצמי פעמים רבות בין הראשונים ברמזור. הייתי לרוב דרוך למדי, משום שמעמדתי הקרובה לרמזור אני רואה את רמזור הולכי הרגל, וכאשר זה הופך לאדום אני מוכן להתחלפות הרמזור בו אני עומד וליציאה לדרך.   ואז מתחילה התחרות האמיתית. אני עם יד על הגז, מוכן לזינוק, עיני צמודות לרמזור לנסות להשיג את אותה אלפית שניה, לזנק בזמן מבלי לשמוע את צפירות המשיגים אותי מאחור.   עכשיו, כדאי שתדעו, אני נהג מרוצים, לרוב אני מסוגל לזנק בהשהיה השואפת לאפס כאשר הרמזור הופך לירוק. לאורך זמן רב קשה היה לי להבין כיצד מספיקים נהגים מהשורה להשיגני לכיוון הצופר, מה שמוציא אותי "פארש", יען כי כל נהג מזנק/ מצפצף מהר יותר ממני, נהג המרוצים המהולל.

 

עד שקלטתי שהיחס אינו 1/1000 (אלפית שנייה)... מסתבר כי אני רגיל לרמזורים באירופה בהם האור הופך מאדום לירוק, דבר המשאיר את הנהגים עם האופציה הברורה: לעמוד או לנסוע. בישראל אנו חכמים יותר: יש רמזור אדום שאומר "עמוד", ואח"כ יש רמזור צהוב שאומר לפי ספר התיאוריה "התכונן לנסיעה". התכונן לנסיעה??! למה בדיוק אני אמור להתכונן? מה זה להתכונן?

תרגום בגוף הצפצפה - להתכונן, לפי מילון ארץ ישראל הנפוץ = לצפצף. עכשיו אני יודע סוף סוף למה משמש הרמזור הצהוב.

 

אני, רבותיי, נוסע רק בירוק. נקודה.