לצערי, רוב הנהגים ממעיטים בחשיבות תנוחת הנהיגה במכונית.

אני, כנהג מרוצים, יודע כמה זה חשוב וקובע לצורך שליטה במכונית והבטיחות בנהיגה. כל פעם שהועמדה לרשותי מכונית מרוץ חדשה, כלומר מכונית שעדיין לא כיוונתי בה את תנוחת הנהיגה הנכונה לי, היינו עובדים כ- 1/2 יום לפחות כדי להגיע לתנוחה שתהיה היעילה ביותר בשבילי. במכונית מרוץ הכיסא אינו מתכוונן במובן ה"רגיל" של המילה, יש לפרקו ולהרכיבו מחדש כל פעם בעזרת מספר ברגים המקבעים אותו לגוף המכונית, דבר הלוקח מספר דקות. אני הייתי נוסע כמה דקות עם המכונית, מנסה לחוש את הכיסא ותנוחת הנהיגה ביחס לנוחות ואיכויות השליטה שלי ברכב, חוזר למכונאים ומבקש שיעלו/ יורידו/ יקדמו וכד' את הכיסא בכמה מילימטרים, וחוזר חלילה עד לתוצאה הרצויה. אח"כ היינו עושים אותו תהליך עם הדוושות וכל זה על מנת להגיע לתנוחת הנהיגה שתתן לי את השליטה המכסימלית ברכב. במכונית נוסעים רגילה העניין לוקח שניות מספר אך חשוב לא פחות. מהניסיון שלנו במסלולים, רוב הנהגים והנהגות יושבים רחוק מידי מההגה ומהדוושות, דבר שלא מאפשר שליטה מספיק טובה ברכב וחמור מכך, מאריך משמעותית את זמן התגובה שלהם במצבי חרום. אחת הסיבות לתאונות דרכים היא תגובה איטית מידי של הנהג, שחלקה לפחות, נובע מתנוחת נהיגה לקויה.

1. ההתיישבות- יש לשבת עם הישבן עמוק בתוך המושב ולהרגיש עם האגן את משענת הגב.

2. כיוון מרחק המושב- המדידה נעשית בעזרת דוושת הבלם. המנוע חייב להיות דלוק וצריך ללחוץ על הברקס מספר פעמים לפני המדידה. כעת לחצו עם רגל ימין על דוושת הבלם בחוזקה עד לסוף מהלכה והקפידו שהעקב יהיה מונח על הרצפה. המרחק האידיאלי הוא כאשר ברך ימין נשארת מעט כפופה (כ- 30 מעלות). מצב כזה מבטיח לחיצה בעוצמה מקסימאלית בעת הצורך ומפחיתה את עוצמת המכה שהגפיים סופגות בעת תאונה חלילה- הנטייה הטבעית במצב כזה תהיה ליישר את הגפיים ואז המכה עוברת ישר לשלד. במצב של גפיים כפופות, השרירים סופגים חלק ניכר מהאנרגיה. ברכב עם גיר ידני (עוד יש כאלו...), המדידה נעשית בצורה דומה עם רגל שמאל שלוחצת על המצמד.

3. כיוון זווית משענת הגב- המדד העיקרי הוא המרחק מההגה. מושיטים יד ישרה, מקפידים שהכתפיים והשכמות נשארות במגע עם משענת הגב והמטרה היא להניח את שורש כף היד על ראש ההגה ("שעה 12"), הנקודה הרחוקה ביותר מהנהג. במצב כזה שנאחז בראש ההגה יהיה לנו קצת כיפוף במרפק ובכל נקודה אחרת על ההגה, יהיה עוד יותר כיפוף, שחשוב מאותן סיבות של כיפוף בברכיים.

בכל מקרה, זווית המשענת צריכה להיום כ- 100 מעלות (ישיבה זקופה, זוכרים?).

במכוניות בעלות הגה טלסקופי, שמתכוונן גם למרחק, מומלץ להיעזר באופציה זו כדי להגיע לתנוחה אופטימאלית.

שימו לב שבמכוניות עם זווית הגה אופקית מידי, ניתן להסתפק בכך שתצליחו לאחוז בראש ההגה מבלי שהכתפיים והשכמות יצאו ממשענת הגב.

4. אחיזת הידיים על ההגה- המנח האידיאלי הוא כאשר שתי הידיים מונחות על ההגה, בשעות 3 ו- 9. בעזרת אחיזה זו אנו יוצרים את הבסיס הכי רחב במשולש דמיוני עם מוט ההגה, מה שמקנה לנו רגישות ושיווי משקל מקסימאליים. בנוסף, אחיזה כזו מאפשרת לנו את המידה האופטימאלית (חצי הגה) לסיבוב מהיר והחלטי של ההגה במצב חרום שמצריך בלימה והתחמקות ממכשול.

כמו כן, באפשרותנו לשלוט באיתות והווישרים מבלי להזיז את הידיים מההגה.

סיבה אחרונה ובטיחותית היא, שבכל מנח אחר, אם נהיה מעורבים חלילה בתאונה, כרית האוויר תעיף את אחת או שתי הידיים ישירות לפנים.

5. גובה ההגה- לכוון כך שכאשר אנו אוחזים בו בשתי הידיים, בשעות 3 ו- 9, כפות הידיים תהיינה נמוכות בכ- 5 ס"מ מגובה הכתף. אם תהיינה גבוהות יותר, נעמיס על שרירי הכתפיים ולא נוכל להתמיד בכך זמן רב ואם תהיינה נמוכות מידי, יש סיכוי שיתקלו ב"מכשול בולט..." בעת סיבוב ההגה.

6. גובה המושב- בהתאם לגובה הנהג. יש להקפיד על שדה ראייה מקסימאלי דרך השמשה הקדמית ושההגה לא יסתיר לנו את לוח המחוונים.

7. משענת הראש- נועדה להפחית למינימום את הנזק בפגיעות מסוג "צליפת שוט" בתאונות לפנים-אחור. לשם כך יש לדאוג שתנועת הראש לאחור תהיה הקטנה ביותר. עלינו לכוון אותה כך, שהחלק המרכזי שלה ו/או החלק הקדמי ביותר שלה יהיו מול החלק האחורי הבולט ביותר של הראש (נמצא בגובה העיניים). אם יש אפשרות לכוון את הזווית שלה (המרחק מהראש), כוונו אותה למרחק של 2-3 ס"מ מהראש- הכי קרוב שאפשר מבלי שתפריע לתנועת הראש לצדדים ומבלי שתפתה יותר מידי את הנהג להשעין עליה את ראשו ולנמנם...

8. רגל שמאל- הניחו את רגל שמאל על המדרס שנמצא משמאל לדוושות. ברכב עם גיר אוטומטי עליה להיות שם כל זמן הנהיגה וברכב עם גיר ידני בכל מצב שלא מחליפים הילוך.

היתרון בנסיעה רגילה בכביש ישר הוא שפלג הגוף התחתון סימטרי ונוצרת חלוקת עומס שווה על כל איזור הגב התחתון והפחתה משמעותית עד כדי היעלמות של כאבי הגב שנובעים מישיבה/נהיגה ממושכת.

יחד עם זאת לרגל שמאל, חלק חשוב ואקטיבי בנהיגה. תפקידה הוא לייצב את הגוף במצבים שיש לו נטייה לצאת מהמושב- בלימות וסיבובים. במצבים אלו עלינו לדחוף את הגוף לתוך המושב בעזרת לחיצה של רגל שמאל ל"תוך" המדרס, פעולה שמגדילה במאות אחוזים את החיכוך של הגוף עם המושב ומשאירה אותנו ישובים זקופים ובתנוחה האופטימאלית בתוך המושב. רוב הנהגים שלא עושים זאת נעזרים בהגה כדי לא "לעוף" קדימה בבלימה או לצדדים בסיבובים ואז השליטה שלהם ברכב מאוד מוגבלת. ההגה לא נועד שניתלה עליו וייצוב בעזרת רגל שמאל מאפשר לרגל ימין ולידיים לעבוד בנוחות, בחופשיות וביעילות.

נסיעה בטוחה ומהנה.