לכאורה, אין בעיה, שמור מרחק נכון ותהיה מעורב בפחות תאונות. למעשה, אין זה פשוט כלל ועיקר, משום שאת כללי שמירת המרחק המקובלים כולם מכירים ועדיין רובינו לא מבצעים כלל או לא מבצעים נכון.   נתחיל מהשאלה: כמה מרחק עלי לשמור? התשובה המקובלת - 2 שניות מהרכב שלפני. איך? לספור 21, 22 מרגע שהרכב לפני עבר עצם דומם כלשהו, ולוודא שעוד לא הגעתי לאותו עצם. למעשה ספירת 21, 22 לוקחת פחות מ- 2 שניות, ומלבד זה, 2 שניות אינן תמיד הזמן הנכון שיוביל למרחק הנכון. ובנוסף, מה עם הרכב שמאחוריי?

הרבה תהיות, מעט פתרונות. בואו נעשה סדר.   שמירת מרחק נועדה לאפשר לנהג העוקב להגיב במקרה חירום, כלומר אם הנהג שמלפנים עוצר בפתאומיות, הנהג העוקב אמור להגיב בזמן כדי להימנע מלהתנגש בנהג המוביל. אלא שזמן תגובה הוא דבר המשתנה בהתאם למצבו הסובייקטיבי של הנהג. נהג מרוכז בכביש יגיב מהר בהרבה מנהג שמדבר בסלולארי, או מנהג ששתה מעט בירה (ועדיין מותר לנהיגה לפי התקן).

תן למשפחה שלך את המתנה המושלמת - קורס נהיגה בטוחה של מסלולים. לפרטים  לחץ כאן  או צור קשר.

לכן נהג אחראי יתאים את המרחק שהוא שומר מהרכב לפניו למצבו האישי בכל רגע נתון.

 

אם, לדוגמה, הנהג מרוכז בדרך ושומר מרחק בן כ- 2 שניות (כ- 56 מטרים ב- 100 קמ"ש - לתשומת ליבכם), ולפתע מתחיל ילדו, היושב מאחור, לבכות ולהסב את תשומת ליבו אליו, עליו לשים לב כי המצב השתנה וכי הפניית תשומת הלב ליושבים מאחור תגדיל את זמן התגובה שלו, ולכן להגדיל את המרחק מהרכב שלפניו. ברמת הביצוע - אם תשומת הלב מוסטת מהכביש, מכל סיבה שהיא, יש להרפות לרגע מדוושת הגז, וכך להגדיל במעט את המרחק מהרכב שלפני.

 

עוד עניין הוא הטענה כי אם אשמור מרחק, יתמלא הרווח ביני למכונית שלפני מיד בנהג אחר שידחף. לא נכון! איך אני יודע? ניסיתי. במשך חודשים ארוכים נסעתי כמעט כל יום כ- 60 ק"מ לכיוון אחד ובסוף היום בחזרה, הקפדתי תמיד על מרחק נכון, ומספר הפעמים בהם נדחפו נהגים לרווח ביני לרכב לפני זעום ביותר. אלא מה, אם נכנס נהג לרווח זה, עלי לנקוט פעולה כדי לשמור מרחק שוב, והיא לעזוב את הגז לכמה שניות, ואז יחזור הרווח להיות כ- 2 שניות. פעולה פשוטה.

 

אם דבר זה קרה לי 20 פעמים בנסיעה בת שעה, העלות בזמן היא 2X20 = 40 שניות. כלומר, אני משלם מחיר בן 40 שניות עבור הימנעות מהתאונה הנפוצה בישראל! וזאת במידה ונכנסו 20 נהגים (!!) לרווח שנוצר (דבר שאינו ממש סביר).

 

העניין הוא, שמה שבאמת מונע מאיתנו להשאיר רווח ראוי הוא האגו. למה שהוא ידחף? לא אתן לזה שאחריו להיכנס ולכן לא אשמור על רווח (וכך אגדיל את סיכויי להיות מעורב בתאונה...).

 

תאונה אחרת נפוצה מאוד, מאותה קטגוריה, היא ה"אחור" שלי עם "פנים" של זה שאחרי. וגם לכך פתרון פשוט - יש לשמור מרחק גם מאחור. ונכון, זה קשה למדי, ובעיקר קשה מאוד להעריך, וגם קיימת הטענה "למה שאני ישמור, שהוא ישמור...". אבל אם אני רוצה לקחת אחריות ולא להיות מעורב בתאונה, כדאי שאשמור מרחק, ולכך כלל פשוט למדי:

 

בנסיעה בעיר - עלי לראות במראה את פנסי הרכב שמאחורי. אם איני רואה אותם, כלומר אני רואה את מכסה המנוע שלו או משהו גבוה יותר, סימן שהוא קרוב מדי. בנסיעה בכביש בינעירוני - יש לראות במראה את הכביש ביני לבין הרכב שאחרי. אם איני יכול להבחין בכביש, סימן שהוא קרוב מדי.

 

אם הרכב אחרי קרוב מדי, לא יעזרו כל סימני המצוקה וה"דווקא". יש להאט כדי לתת לו לעבור, ואם גם זה אינו אפשרי (למשל בכביש דו נתיבי בו יש תנועה לשני הכיוונים וללא יכולת עקיפה), עלי לשמור כפול מרחק לפנים, כדי לאפשר גם לי זמן תגובה וגם לזה שמאחורי. במקרה כזה, אם הרכב שלפני בולם בפתאומיות, אני יכול לבלום מעט יותר לאט, כי יש לי מרווח מספיק, וכך מתאפשר לרכב העוקב להגיב ולא להיכנס בי מאחור.

 

לסיכום: שמירת רווח חיונית להימנעות מתאונה, בעיקר מתאונת "פנים-אחור". לכן יש לשמור רווח מתאים גם מלפנים וגם מאחור. הפעולות הנדרשות פשוטות, ויש רק להתאזר במעט סבלנות ואורך רוח ולחסוך הרבה מאוד עוגמת נפש.