כששמעתי ברדיו את התזמונים המפחידים נפל הפור - אסע בקטנוע. תארו לעצמכם שאחוז האופנועים היה כמקובל באירופה - הפקקים ומקומות החניה היו פתאום ברמה שאינכם מכירים.

ביום בכלל לא בהיר אחד קמתי ממיטתי. הדבר הראשון שראיתי לאחר שפתחתי את התריס היה גשם הזלעפות שניתך על ארצנו הקטנה והשחונה. תוך כדי עניינים של בוקר גלגלתי לי את האלטרנטיבות העומדות בפני ליציאה לפגישותיי לאותו יום: 1. מכונית – הגנה מצוינת מהגשם, מוזיקה טובה, שיחות מהדרך (בדיבורית כמובן), הרבה דרך... (פקקים, אלא מה?). 2. קטנוע – חליפת גשם, סרבול בהגעה לכל מיני מקומות, התלבשויות והתפשטויות בכל יעד, מהירות ודיוק בהגעה לפגישות, סכנת החלקה, סכנת המכוניות האחרות.

כששמעתי ברדיו את התזמונים המפחידים, והבנתי כי נסיעה במכונית שווה איחורים וחוסר יעילות משווע, כולל הגדלת חשבון הסלולארי שלי באופן מדאיג בשעות העמידה בפקקים, נפל הפור - אסע בקטנוע. ישר התמקמתי לי מול ארוחת הבוקר, בנחת של מי שיודע שהנסיעה תארך זמן קצר, ואת הפרשי הזמנים אני יכול לנצל לארוחת בוקר + קפה, ואולי אפילו קצת קריאה או כתיבה.

פנקי אותו במתנה לכל המשפחה - קורס נהיגה בטוחה של מסלולים. לפרטים  לחצי כאן  או  צרי קשר.

בסוף הגיע הזמן להתייצב. הקטנוע חיכה לי, נאמן כתמיד. לבשתי את חליפת הגשם שלי, כפפות עמידות מים, צעיף וקסדה ויצאתי לדרך.

 

וואו, אפילו עם הקטנוע היה צפוף על הכביש. המכוניות נצמדו זו לזו כמתחממות אחת באגזוזה של השניה, הנהגים, עצבנים כרגיל, נצמדים למכונית שלפניהם כאילו יחסכו זמן דרך ה- 10 סנטימטרים שהם צמצמו ברווח, אוזניהם כרויות לרדיו המדווח להם כי הם עומדים בפקק, כאילו שהם אינם יודעים, והחברות הסלולאריות עשו קופה.

 

קצב ההתקדמות היה קצת איטי. למרות שהתקדמתי בהצלחה סבירה דרך הפקקים, אפילו הקטנוע שלי לא מצליח לעבור ברווחים בני 2 סנטימטרים ומטה.

 

ואז הגעתי למבוי סתום, מאותם דברים שאופנוענים שונאים במיוחד, לפני אוטובוס, המפלט שלו פוער את לועו היישר מול קסדתי ואני נושם את תערובת הסולר השרוף במלוא הריאות. אוף! והנה מימיני נפתח פתח קטן המאפשר מעבר והמשך התקדמות. הסתכלתי היטב כדי לבחון את אפשרות המעבר ללא הפרעה ו/או הפחדה של נהג זה או אחר, והחלטתי להתקדם לרווח שנוצר.

 

ברגע בו הפניתי את הקטנוע לימיני והתחלתי להתקדם, החליטה הנהגת שמימין לסגור את הרווח ולמנוע ממני את הכניסה. אני כמובן נבהלתי ועצרתי מיד. הסתכלתי עליה במבט מבקש לעבור, היא עצרה את התקדמותה תוך מבט זועף ועצבני, ואז המשכתי את ההתקדמות ועברתי הלאה לרווח הבא.

 

ואז החלטתי לכתוב טור זה: בואו נבהיר זאת אחת ולתמיד, בעלי המכוניות לרוב אינם מסמפטים את הקטנוענים והאופנוענים. הם משתחלים לעתים באופן לא אחראי בין המכוניות, הכל נכון .. אבל! ברגע בו אני, ועוד מאות שכמותי, שיכולים לבחור בין מכונית לאופנוע ביציאה מהבית, מחליטים לבחור באופנוע, נוצרת לך, נהג המכונית הפרטית, אפשרות חדשה להקטנת הפקק ולמציאת מקום חניה.

 

אופנועים וקטנועים מסוכנים יותר מרכב פרטי, הם לפעמים מרגיזים, אבל הם חוסכים פקקים וחניה לבעליהם כמו גם לנהגים האחרים. תארו לעצמכם שאחוז האופנועים היה כמקובל באירופה, הפקקים ומקומות החניה היו פתאום ברמה שאינכם מכירים.

 

אז אנא מכם, קצת סבלנות. חישבו כי לאופנוען סיכוי גבוה בהרבה משלכם להיפגע, וכן שהוא חוסך לכם פקקים וחניה.

 

חברה, נסיעה נעימה ובטוחה וקצת סובלנות. להתראות בפקק הבא.