לפני שבע שנים, בהשקת הגטס, הקשבתי בערבו של יום ליבואן יונדאי הישראלי, ולאור התוכניות הגרנדיוזיות שפרש תהיתי כמה כוסות קוניאק משובח הוא לגם... אבל היום, אחרי שהיונדאי גטס הגיעה וכבשה בסערה את שוק הסופרמיני הישראלי, אף אחד לא מרשה לעצמו לזלזל ביורשת, יונדאי i20. ולכן, למרות שגרסת ה-1.6 ל' של הגטס כמעט ונעלמה בנתוני המכירות הכלליים של הדגם, החלטנו לקחת למבחן את ה-i20 1.6 ל', ולבדוק האם תוספת הסוסים מצדיקה את תוספת השקלים.

 

חיצונית אין כמעט הבדל בין הגרסאות, למעט החישוקים הקלים הנאים יותר שיש ל-1.6 ("טסות" ב-1.4 ל'). כך ה-20i ממשיכה להראות מודרנית, הרמונית וזורמת הרבה יותר מאשר קודמתה. החיבור ל-30i בולט בחזית, אבל קווי הדופן מעניינים ומודרניים יותר וגורמים לנו להאמין להצהרות של מחלקת העיצוב של יונדאי. הם הולכים קדימה למראה מרתק יותר.   מה השתנה בפנים? אה, לא הרבה. מבחינת אבזור היא דומה למדי לגרסת האינספייר המצוידת למדי ל-1.4 ל' שנבחנה כאן בעבר. התוספות העיקריות לעומתה הן הגג הנפתח בעל התפעול הנוח ובקרת האקלים, אבל את אלה יש הרי גם בגרסת ה-1.4 ל' המאובזרת (פרימיום). כך שלעומתה רק החישוקים וחיישני לחץ האוויר ייחודיים לסופרים שלנו.

 

ובכל זאת, כאשר אני פותח את הדלת אני מגלה אווירה שמחה יותר באופן משמעותי. הפנים נראה בפירוש הרבה יותר נעים וססגוני, כאשר לחלקי ה"אלומיניום" שזרועים בסביבת הנהג נוסף אריג אדמדם שמופיע על דיפון הדלתות, ותואם לגווני הריפוד של המושבים. תראו מה שצבע יכול לעשות...

 

כמו בשאר הגרסאות, גם כאן החלק הייחודי של סביבת הנהג הוא הקשת העילית שמכילה צג שמשרת את מחשב הדרך ומערכת השמע. מעבר לה המראה שגרתי יותר – גם אם בהחלט נעים ונוח לתפעול. האיכות טובה למדי, אם כי כמו תמיד, ההקפדה רבה יותר בחלק העליון, הבולט לעין וליד, מאשר למטה. ברשימת ה"דברים לשפר" אפשר למנות את תאורת המפות (שלא קיימת), מתגי התפעול על ההגה (פשוטים מדי למראה) ופתיחת תא הכפפות (לא נוחה). מעניין לגלות שגם בגרסה המהודרת יש כיס מפות רק בגבו של מושב אחד.

 

תנוחת הנהיגה נוחה למדי וקל לכוון את המושב, אבל כמעט כרגיל עבור קוריאה מושב הנהג מעט נוקשה מדי. מאחור המרחב סביר, קצת יותר טוב לרגליים ופחות טוב לראש – למרות שבאופן מעניין הגג הנפתח אינו גוזל המון מקום ופתיחתו נוחה למדי.

 

תא המטען מעט צר אבל עדיין מציע נפח סביר. עם זאת, צורכי ההעמסה שלנו ביום המבחן גילו שקיפול המושב האחורי לרמת רצפה שטוחה אינו נוח. ואגב – המדף האחורי, שמכסה על תא המטען, אינו מרשים באיכותו.

ההבדל הגדול ביותר בין ה-20i הזו לאחיותיה נמצא כמובן בחרטום. כאן שוכן מנוע ה-1.6 ליטר 126 כ"ס, שמוכר, ממש כמו התיבה האוטומטית, מהיונדאי i30 הגדולה יותר. אפילו יחסי ההעברה זהים לאחות הגדולה (ב-i30 הסופי מעט קצר יותר). על הנייר גרסה זו רושמת מהירות מרבית גבוהה יותר ב-8 קמ"ש מגרסת ה-1.4 ליטר (סה"כ 180 קמ"ש) ומאתיים הסמ"ק הנוספים מקזזים שנייה וחצי מהתאוצה הקלאסית למאה, 11.4 ש' בסך הכל.   אז איך זה מרגיש? עם 26 סוסים יותר ומשקל דומה אני מחכה להבדל משמעותי. ויש הבדל, אבל לא בדיוק במקום הצפוי. מנוע ה-1.6 ל' שקט יותר ופחות מאומץ, והתחושה נינוחה ומעודנת יותר בכל מצב. אבל באופן מפתיע גרסה זו אינה מרגישה מהירה בהרבה. איך שהוא, התחושה היא שהתיבה מעט פחות זורמת ולא תמיד ששה להוריד הילוך במהירות נמוכה. יחד עם יחסי ההעברה הארוכים, חוסר הרצון הזה לרדת לראשון יוצר "בור" בטיפוס בכבישים אטיים

 

הכח ישנו - קל להיווכח בו בעליות ארוכות - אך התזזיתיות או העצבנות שהיית מקשר למנוע של 126 כ"ס בסופרמיני פשוט לא שם. יש צורך למעוך את המצערת בחוזקה כדי לקבל את הביצועים, ואחת הסיבות לתחושה הזו הוא קונפליקט מסוים בין המנוע - שמגיע לשיא ההספק בסל"ד גבוה יחסית (6300) -  לתיבה, שמעדיפה להעלות הילוכים מוקדם.

 

בסופו של דבר נראה שעיקר יתרון הביצועים מורגש במהירויות גבוהות מאוד, שפחות רלוונטיות לארץ, ועיקר הרווח מהנפח הוא בנינוחות בשיוט.

 

למרות שלא עברנו מסלול זהה, נראה היה שביום-יום מסוגלת גרסת ה-1.6 להיות חסכונית מעט מה-1.4 ל'. צריכת הדלק בנהיגה רגועה נעה סביב 12.5 ק"מ לליטר בעוד שמסלול מאומץ הניב 9-10 ק"מ לליטר.

 

עם מידות צמיגים נדיבות יותר (195/50-16), לא מפתיע לגלות שגרסת ה-1.6 מעט קשיחה מגרסת ה-1.4 ליטר ולכן גם קצת פחות נוחה בעיר, בייחוד על שיבושים מהסוג הגדול יותר. גם רעשי הכביש קצת בולטים מהרצוי.

 

מצד שני היא מרגישה יציבה יותר – בכביש מפותל היא מציעה יותר אחיזה מאחותה דלת הסמ"קים, למרות יללות הצמיגים המוגזמות, ומשדרת תחושת ביטחון מרגיעה. ההגה החשמלי מלאכותי מדי בתחילת הדרך וחסר קצת בסעיף הדיוק, אבל תחת עומס הוא משתפר. צריך להתרגל אליו.

 

נטיית החרטום להרחיב ולהחריב קו עדיין מורגשת. עם זאת ניתן להחליף אותה עם הרפיה מהמצערת בהיגוי יתר די בולט ומפתיע. בסך הכל המכונית הזו מתנהגת בצורה נאותה, צפויה ואפילו מוכנה לשעשע קלות עם הידוקי קו. אבל נראה לי שלעומת הגרסה הרגילה המעבר מאחיזה להחלקה מעט פחות פרוגרסיבי. המערכות האלקטרוניות הרשימו פחות: בקרת היציבות נכנסה לעיתים מאוחר מדי למשחק, כשלעומתה מערכת ה-ABS דווקא הקדימה להתערב. תחת עומס הבלמים, שגם כך לא הציגו יכולת מרהיבה, איבדו קצת מהדיוק.
 

חשבון פשוט

 

רגע לפני שאנחנו מגיעים לקופה ועושים את החשבון, חשוב להזכיר ששוב מתגלה ה-20i כצעד משמעותי קדימה לעומת הגטס וכמכונית טובה לכשעצמה. היא לא מבריקה ממש בשום תחום, אבל גם אינה סובלת ממגרעות בולטות ומציגה יכולת היקפית טובה ותמורה עדיפה לעומת העבר. זאת במיוחד אם לוקחים בחשבון את האבזור.

 

וה-1.6 ליטר? אם תיקחו בחשבון שגרסת הסופרים עולה 8,000 שקלים יותר מה-1.4 ליטר פרימיום, ומעבר למנוע נבדלת רק בחישוקים קלים, תוספת המחיר נראית מוגזמת. יתרה מזאת, היא כבר מביאה את ה-20i למחיר של 111,000 שקלים וזה כבר קרוב מדי לקטגורית המשפחתיות.

 

הדילמה הופכת לקשה אף יותר כאשר לוקחים בחשבון את הצד הדינאמי ואת התחושה שמנוע ה-1.6 לא ממש מביא את ה-20i למקומות אחרים. כן, היא קצת זריזה יותר ונינוחה יותר, אבל ההבדל לא משמעותי מספיק כדי להצדיק את קפיצת המחיר. גרסת האינספייר הבסיסית, שעולה 103,000 שקלים ודורשת רק ויתור מהותי אחד (בקרת האקלים) מציעה לדעתנו עסקה טובה יותר. ואם כבר – בהחלט היינו שמחים לפגוש את גרסת ה-1.6 הידנית, שעולה 98,000 שקלים בלבד בגרסת השלוש דלתות וברמת האבזור הגבוהה.

 

 

תצורה	טורי
נפח מנוע	1.6 ל'
סוג מנוע	בנזין
הספק	126
הנעה	קדמית
תיבת הילוכים	אוטומטית
מערכות עזר בטיחותיות	ABS, ASR, ESP, EBD, עיגוני ISOFIX, ביטול כרית אוויר לנוסע
בסיס גלגלים	252.5 ס"מ
אורך	394 ס"מ
רוחב	171 ס"מ
גובה	149 ס"מ
מהירות מרבית	180 קמ"ש
0-100 ש'	11.4 ש'
פליטת co2	155
ציון מבחן ריסוק	-
מחיר	111,000 ש"ח

הכתבה באדיבות אתר אוטו.

 

---