הנה כמה מספרים שאולי יגרמו לכם לחשוב על זה שוב – נהגי פורמולה 1 נדרשים להתמודד עם תאוצות של עד G4, כלומר כוח אשר שקול לפי 4 ממשקל הגוף. ראש אשר שוקל בסביבות 6-7 קילו חוטף אגרוף קבוע בעוצמה של פי ארבע ממשקלו (בערך כמו לסחוב ארגז מים מינרלים על הראש) בהאצה, פנייה, בלימה, וכל זה במשך שעתיים רצופות של נהיגה. דפקי הלב הממוצעים של הנהגים במהלך המרוץ נעים סביב ה-160 פעימות בדקה בממוצע, כאשר דופק מקסימלי של אדם בן 30 הוא בסביבות ה-190 פעימות לדקה. לחץ הדם עולה ונשאר קבוע לאורך כל זמן הנהיגה. נהג מרוצים ממוצע מאבד כ-2-4 ק"ג ממשקל גופו במהלך המרוץ, בעיקר מאיבוד נוזלים. עדיין לא מאמינים? כנסו לקארטינג 4 פעימות וסעו 10 דקות...

פוטנציאל סביר לאיבוד השפיות וההכרה, לא? זהו גבירותי ורבותי תיאור עדין של מה שעובר על נהג מרוצים שצריך להתמודד בנוסף גם עם בעיטות לרקה שמגיעות במסווה של כוחות ג´י, מתנקשים בצורות של מתחרים או תנאי דרך, דרישה לקווים זהים ומושלמים על המסלול הקפה אחר הקפה, ריכוז ואינסטינקטים של חתול רעב, הגה כוח בכל משמעות המילה, ניווט, טמפרטורות גבוהות ודפקי לב הנדרשים להישאר בטווחים גבוהים לאורך זמן... בקיצור – צריך כושר.

ראם סמואל, מאושיות הספורט המוטורי בישראל ואחד מנהגי המרוץ הבכירים בארצנו, אומר שהשנתיים הכי מוצלחות בקריירה שלו היו השנתיים בהן עבד עם פסיכולוג ספורט אשר טס עימו לכל מרוץ, דאג "לשים לו ברקסים" כדבריו, ושמר אותו מפוקס על המסלול. ההתייחסות המקצועית לכושר גופני החלה אצלו לאחר ששם לב שכשרון הנהיגה שלו השאיר אותו בתמונה בשלבים הראשונים של המרוץ, ומשם תמיד החלה דעיכה ביכולות ובריכוז אשר התבטאו במיקום בטבלה, תקלה או אפילו תאונה – כל אחד שיחליט מה חמור וכואב יותר. ראם הוסיף שברמה הטכנית נהג מגיע למיצוי עצמי מהיר יחסית, ולכן כדי להמשיך ולהשתפר צריך לשים הרבה דגש על עבודה פיזית ומנטאלית.   אבל כל זה נכון לא רק בעולם האולימפוס שמשודר ביורוספורט, אלא גם ברמת המרוצים – עד כמה שזה קיים - בארצנו (ובעצם, לא רק במרוצים). כמה פרנסה מסופקת לדעתכם למוסכים מנהג שהתעייף קצת ואיבד ריכוז וכתוצאה מכך לא העריך נכון את כוחו של החריץ שחצה את השביל או את גובהו של הבולדר בטריאל? כמה כירופרקטים מחככים ידיהם בהנאה מג´יפאי שנתפס לו הצוואר מהירידה לערוץ או מהזזת האבן לבניית המדרגה שתעלה אותו בהצלחה למעלה...