תכננתי לשתף את ידידיי חובבי התעופה במחשבות שצצו לי במהלך 4 ימים בהם השתתפתי בקורס נהגי מרוץ בלוהאק צרפת (בתאריכים: 28-31/10/2009). כל כוונתי הייתה לערוך השוואה בין טיסה אירובית, הגדר מכשירים ודאייה, לנהיגת מרוצים במסלול, ולשתפם במחשבות על הדמיון שבין נהיגה ספורטיבית במסלול לקבלת החלטות ואופן התנהלות בחיים.

אבל ללא תאור חווית הקורס אין המסמך יכול להיות שלם, אז בהזדמנות זו החלטתי לפרט את תאור קורס נהגי מרוץ למען ידידיי שאינן אוויריים אך מוצאים עניין בספורט מוטורי.   האתר: הקורס מתנהל בעיירה לוהק הסמוכה (30 ק"מ) לעיר לרנס בחבל בריטני שבצרפת. עיירה ציורית ויפהפייה שבה 3 מסלולי מרוץ (2 אספלט ואחד כורכר למרוצי ראלי-קרוס).   מגורים: העיירה משופעת בבתי מלון אינטימיים שבהם דירות וחדרים מרווחים. המלון בו התאכסנו משתרע על רחוב ציורי עם כניסות לדירות ואנחנו התפרשנו לאורך הרחוב.

כל הנושא מאורגן ומטופל על ידי חברת "מסלולים". הקבוצה מנתה 10 משתתפים ושני מדריכים בעלי הישגים מוכרים: גידי קרונין, בעל רקורד תחרותי מכובד וראם סמואל, אלוף צרפת פעמיים במרוצי ראלי, שהוביל את הצוות. גיל המשתתפים נע בין 35-67, כולם תאווי נהיגה, שוחרי אכילה ושתייה, ואנשים שמבינים מה חשוב בחיים.

לשלב הראשון היו 4 המכוניות הבאות: Berlinette, Porsche 911, (ועוד פורשה כסופה לגיבוי) ו-Hommel. לשלבים השני והשלישי, עמדו לרשותנו 4 מכוניות חד-מושביות (Single Seater) מסוג Funyo (שלדת צינורות, מנוע 185 כ"ס, 5 הילוכים, 520 ק"ג, 0-100 בפחות מ-4 שניות).

 

הנהיגה על המסלול שונה מהותית מהנהיגה לה התרגלתי. תמיד בלמתי בעדינות שהנוסעים לא ירגישו, האצתי בעדינות (עם קצת יותר טורים כדי לא להאיץ לאט מידי...), ובלמתי ע"י הורדת הילוכים. ועכשיו: בלימה ברגע האחרון, חזק אך פרוגרסיבי שלא תנעל חלילה את הגלגלים (ואז תעשה ספין צלחת). בלימה תמיד בהגה ישר, ובאמצע הסיבוב מסוכן להאיץ כי עם הכח שיש למנוע הרי שלחיצה חזקה מידי תזרוק את עכוזך. אין בלימה באמצעות הורדת הילוך, כי אז שוב תסתחרר (מהירות גבוהה ועצירה ע"י המנוע אינה מבוקרת). בקיצור, עולם חדש. כיף לראות איך אתה משתפר מהקפה להקפה, וברגע שנדמה לך שתפסת את הטריק מתיישב כבוד המדריך לידך ואתה מבין שאולי השתפרת, אבל אתה עדיין לא יודע כלום. המון החלטות מהירות, לקיחת סיכונים פה ושם כי אחרת לא תשתפר, וכיף אדיר.

 

האוזן שלי בעלת רגישות למנועים. למרות שבתותחנים שיבשו לי קצת את השמיעה, אני עדיין יודע להבדיל ולזהות מטוסים ואופנועים לפי הרעש, ומנועים בוכים עושים לי עד היום צמרמורת (כל החברים שאני לא מוכן לנסוע איתם כשהם נוהגים מכירים תכונה זו...). רעש המנוע של הפורשה הוא מימד אחר ברעשי המנועים, שילוב בין המגניפיקאט של באך לסימפוניה מס' 40 של מוצארט (זו שמלווה את הסרט "אלווירה מאדיגאן"). בטורים הגבוהים היא מזכירה יצירות של צ'ייקובסקי ורחמנינוב. צלילים מעולם אחר...

 

קראתי שוב ושוב את הרשימה, וגם שמעתי את התוכנית ברדיו (תוכנית 15 – 3.11.2009 – UZEB וחברים - חלק ב') בה שוחחתי אודות הקורס, ואפילו לא פרומיל מהתחושות הצליח לעבור, אז החלטתי לנסות "בשידור חי" לתאר תחושות ומחשבות במהלך הקפה אחת.

 

אני משווה בין נהיגת מרוץ במסלול לטיסה אווירובטית, שזה הדבר הכי קרוב לחוויה. זה לא לטוס במטוס אווירובטי עם איזה אייס, זה אתה שמטיס לבד. חלק מהזמן נזכרתי בטיסה הראשונה שלי (מטעמי צניעות לא אפרט מתוך כמה...) ב"בז" (F15), אבל ההבדל הוא שפה אני לבד, ושם הייתי בידיו של טייס, אייס בן אייס.

ההדרכה הזכירה לי קצת את קורס הדאייה המזורז שעשיתי במגידו (סטרט ומיד אתה מחכה ששלושת הבאים יגמרו את שלהם, וכשריר ניגר על פניך ומלחך את זקנך אתה מגיע לנגלה הבאה). על השווה והשונה מהקורס להגדר מכשירים כבר פירטתי, אבל אם לא הזכרתי הרי שבכל המכוניות אין מד מהירות וברובן גם אין מד סל"דים (את מי זה מעניין), וגם כאשר יש, אני לא זוכר שהבטתי בו אפילו לא לשבריר שנייה.

 

---