מקס הלוחם בנתיבים - יומן מסע01.04.2008 ראם סמואל וצוות מסלוליםהיו לי יומיים רצופים בהם הייתי אמור להימצא במקום מסוים בזמן מסוים, עד כאן סיפור סטנדרטי ומשעמם. אבל אז החלטתי לעבור נתיב
אין שום בעיה. באדיבות רבה ובזהירות ראויה אני מסתכל במראה השמאלית, מאותת ועובר נתיב. כמובן שכל 10-15 שניות חזר הסיפור על עצמו. לבסוף, הגעתי ליעדי בשלום. מעניין, אמרתי לעצמי, תמיד הנתיב השני נראה מהיר יותר, אולי יש פה איזה עניין שעוד לא תפסתי? החלטתי לעשות ניסוי. למחרת, אמרתי לעצמי, לא אעבור נתיבים בשום אופן. אסע בנתיב שלי, אצמד אליו כעלוקה ולא אוותר למרות הפיתויים. בבוקר המחרת הצטיידתי ברשימת דברים לחשוב עליהם והמון סבלנות והתייצבתי למשימה - נסיעה בנתיב אחד לכל אורך קטע הכביש בן שלוש הנתיבים. לאחר בחינה מעמיקה של כל הנתיבים, כולם עמוסים כראוי, בחרתי באמצעי. הנתיב האמצעי נראה לי הכי נכון וגם נותן נקודת מבט מעניינת על כלל התנועה, וחוץ מזה - ככה בא לי! בעודי משייט לי לתומי, נעצרה התנועה לרגע. עצרתי בצייתנות. עם התחדשותה של התנועה, המכונית שלפני החלה בנסיעה. עוד לא הספקתי לחשוב על לחיצה על דוושת הגז וכבר נשמעה לה צפירה רמה מאחוריי. הבחורה הנחמדה (או אולי לא כל כך..) ברנו קליאו שאחרי, החליטה שאני מתעכב... מכיוון שהחלטתי להיות רגוע, הרמתי יד בהתנצלות (אפילו שלא ממש הבנתי מה הפשע שבצעתי) והאצתי לי לדרכי. היה די ברור כי הבחורה בקליאו החליטה שאני לא ראוי להיות לפניה (עצלן, איטי ומייאש כנראה) ולכן עברה בהפגנתיות לנתיב מימין תוך חיתוך אכזרי למדי של נהג תמים. החלטתי לעקוב כל עוד יתאפשר לי... הרי היא בטח תיעלם תוך דקות. לא דקות ולא נעליים. לאחר מספר קילומטרים וספירה מדוייקת של 9 מעברי נתיב החלטיים למדי של הגברת בקליאו, נפרדו דרכינו. היא פנתה שמאלה ואני המשכתי ישר. אני - בנתיב שלי כל הזמן, הגברת הנכבדה - 9 מעברי נתיב + הצמדויות לרכבים אחרים + צפצופים מדי פעם. התוצאה: בזמן ששמתי לב לקיומה של הגברת הנכבדה היא היתה רכב אחד אחריי. בזמן שנפרדו דרכינו, לאחר כל הכתוב למעלה וכנראה לא מעט עצבים, היא פנתה שמאלה ונמצאה בדיוק... רכב אחד לפני. אז הנה לכם עוד סיבה טובה להירגע, לנשום ולשמור על הנתיב ועל העצבים.
|
|
