תפיסת הבטיחות הכוללת של מסלולים01.04.2008 ראם סמואל וצוות מסלוליםרוב התאונות נגרמות משילוב של שתיים משלוש סיבות שניתן להשפיע עליהן באופן משמעותי, ובכך להפחית באופן דרמטי את כמות התאונות והנפגעים בישראל
2. טעויות בשיקול דעת- נובעות לרוב מחוסר ידע על משמעות המרכיבים השונים בכביש, מה ההשפעה של הפרמטרים העיקריים על התנהגות הרכב בתנאי הנהיגה השונים, מה נכון או לא נכון לעשות בסיטואציות הרבות אותן אנו פוגשים בכביש וכמובן, מחסור בידע על מגבלות הנהג והרכב. לדוגמא, כמעט אף נהג/ת לא יודע/ת שמרחק העצירה הכולל ממהירות 70 קמ"ש (49 מטרים), כפול ממרחק העצירה ב- 50 קמ"ש (25 מטרים). 3. היעדר מיומנות מספיקה- האינסטינקט האנושי בד"כ הפוך לתגובה הנכונה במצבי חרום. האינסטינקט האנושי מונע לרוב מפחד ואז או שהנהג מגיב הפוך מהנכון או שהוא קופא ולא עושה כלום עד התאונה. מצבי חרום מחייבים תגובה מיידית והחלטית כיוון שאין זמן (הכל קורה מאוד מהר), ומי שלא יודע מה לעשות מאבד זמן יקר ולא מצליח להימנע מהתאונה.
השילובים הקטלניים הרוב המוחלט של התאונות נגרם משילוב של הסיבות 1 או 2, שמביאות את הנהג לסיטואציה בעייתית / מצב חרום, ביחד עם הסיבה ה- 3 שגורמת לכך שמצב החרום יסתיים בתאונה. שתי דוגמאות להמחשה:
הפתרונות האפשריים
מכיוון שכאמור לעיל, התאונות נגרמות לרוב משילוב של סיבות, גם התכנית שאמורה לטפל בנושא צריכה, לכלול מספר מרכיבים, שכל אחד בפני עצמו מפחית באחוזים כאלו ואחרים את כמות התאונות והנפגעים ואילו התייחסות כוללת והשקעה משמעותית בכל אחד מהם, יניב תוצאות חיוביות באופן דרמטי. התכנית מתייחסת כמובן לשילוש הקדוש "כביש – נהג – מכונית". פירוט:
1. תשתית סלחנית-כבישים חד סטריים עם שני נתיבים לפחות לכל כיוון, גדר הפרדה, תאורה, אספלט איכותי ואוחז, ניקוז יעיל, שיפועים שליליים, שדה ראייה נרחב, מעקות בטיחות סופגי אנרגיה, מחלפים עם רדיוס אחיד וכו'. כל הנ"ל יתרמו לכך שנהגים יעשו פחות טעויות וגם כשכן יעשו, התוצאה תהיה הרבה פחות קשה.
2. אימונים בנהיגה נכונה ובטוחה- אימונים כאלו צריכים לכלול חלק תיאורטי וחלק של תרגול מעשי וחייבים לתת מענה לכל אחת משלוש הסיבות העיקריות לתאונות. פירוט:
א. הסחות דעת- העלאת המודעות של הנהגים למשמעות ולסכנות הטמונות בהסחות הדעת השונות, למשל לימוד תיאורטי של המשמעות של דיבור בסלולארי בזמן נהיגה (עפ"י מחקרים שנעשו בארץ ובעולם), בתוספת המחשה מעשית של הירידה ביכולת התפקוד של הנהג בשעת השיחה. בנוסף וחשוב באותה מידה, מתן כלים שימושיים כיצד לשלוט ולנהל את הסחות הדעת השונות ברמה כזו, שהפגיעה במעטפת הבטיחות בנהיגה, תהיה מינימאלית. ב. טעויות בשיקול דעת- לימוד של המרכיבים השונים הרלוונטיים לנהיגה והשפעתם על התנהגות הרכב והנהג. המטרה היא ליצור אצל הנהג שינוי בתפיסת הנהיגה, ע"י הבנה והפנמה של התהליכים השונים בנהיגה וידע כיצד להתחשב בהם וכיצד לשלוט במשתנים השונים, באופן שיביא לשינוי ההתנהגותי ההכרחי להעלאה משמעותית של רמת הבטיחות שלו בנהיגה. ג. שיפור מיומנות- תרגול מגוון של מצבי חרום, בשטח סטרילי ובטוח, כך שהנהג ירכוש רמת היכרות, ניסיון ומיומנות שיאפשרו לו להגיב מהר ונכון כאשר יתקל בסיטואציות דומות בכביש. במצבי חרום, התגובה האינסטינקטיבית של כל נהג שלא עבר הכשרה מתאימה, תהיה או הפוכה לתגובה הנכונה או מהוססת ברמה כזו שתהפוך אותה ללא רלוונטית...מטרת האימון במעשי הינה ליצור סט של תגובות אוטומטיות נכונות, מעין ארגז כלים, למגוון של מצבי חרום שבצידה שהנהג ייתקל בהם בכביש הוא "ישלוף" את התגובה המתאימה ויבצע אותה במהירות ובהחלטיות, ברמה כזו שתמנע את התאונה או שתפחית את הנזק לרמה המינימאלית האפשרית באותה סיטואציה.
3. שיפורים ברמת הבטיחות של המכונית- מכוניות "בטוחות" יותר יצמצמו את הפגיעות בגוף בזמן תאונה וחשוב מכך, עשויות למנוע חלק כזה או אחר מהתאונות עצמן. בגדול ניתן לחלק את בטיחות המכונית לשני תחומים עיקריים:
א. בטיחות פאסיבית- מטרתה, לצמצם את הפגיעות בגוף בעקבות תאונה. דוגמאות:
ב. בטיחות אקטיבית- מטרתה, להפחית את הסיכון לתאונה. דוגמאות:
|
|
