סיפור אמיתי לגמרי שלי - מעולם לא שמחתי לשלם דו"ח כמו את הדו"ח הזה

מייל שקיבלנו לפני כמה ימים:   "הנה מה שקרה לי אתמול, סיפור אמיתי לגמרי שלי - תקראו ותלמדו - אתמול כולי כואבת (נתפס לי הצוואר וקצת בכתפיים) ואני מתחננת למסג'יסטית שלי שתבוא, אבל היא סטודנטית שלומדת למבחן ולא יכולה לבוא... נו טוב, על זה התגברתי. אלא מה? את כל השיחה איתה עשיתי בנייד בעודי נוהגת הביתה. אין לי דיבורית קבועה באוטו והשתמשתי ברמקול הפנימי של הנייד, מה שאיננו חוקי, וכנראה בצדק... בשלב מסוים מאותתת לי ניידת משטרה וקוראת לי לעצור בצד.

השוטר בא ואומר לי: "אני אגיד לך שני דברים. אחד שאת יודעת ואחד שאת לא יודעת.

את יודעת שדברת בטלפון, ומה שאת לא יודעת זה שכשפנית ימינה עברת מעבר חציה. באותו מעבר חציה עמדה ילדה קטנה בגובה מטר בערך, היא שמה רגל אחת על הכביש, ראתה אותך וחזרה אחורה. את לא ראית אותה, וכמעט דרסת אותה. פספסת אותה בסנטימטרים".

הייתי בשוק! לא הכחשתי, לא שיקרתי ואמרתי שראיתי אותה (כי באמת לא ראיתי אותה) ובעיקר - הייתי המומה מעצמי.

השוטר נתן לי דו"ח של 500 ש"ח וחסך לי את הדיון בבית משפט על נהיגה רשלנית ומסוכנת.

הוא כנראה ראה שהייתי המומה, וה"תודה" שלי לדברים שלו כנראה עזרה.

מעולם לא שמחתי לשלם דו"ח כמו את הדו"ח הזה.

500 ש"ח זה לא כסף בשביל השיעור הזה... זה יכול היה לעלות בחיים של הילדה הקטנה...

באותו רגע קבלתי החלטה שחסל סדר טלפונים בנהיגה.

ותחשבו על השיעור שעברתי - הוא יכול לשרת את כולנו ואת אלה שאנחנו פוגשים בכביש.