מתחילים את הירידה: הכביש מפותל אך כולל ישורות המאפשרות נסיעה במהירויות תלת ספרתיות. מנועי המכוניות משמיעים את קולם, אך את המאמץ האמיתי מבצעים הבלמים, המנסים נואשות לבלום מכוניות המגיעות במהירות לסיבובים חדים. מיד אחר כך באים המתלים לידי ביטוי, כשהם מייצבים את המכוניות בעקומות המהירות. הלקוחות בהלם. לצידי נוהגת דמות ידועה בעולם הקמעונאות. הוא נוהג היטב ומהר ומתפלא שוב ושוב מיכולותיה המופלאות של ה"סקודריה", מכונית המרוץ של פרארי לכביש. לאחר מספר קילומטרים נוספים אנו עוצרים בשולי הדרך ואני מחליף אותו על ההגה. ההוראות בעניין הדרכה ונהיגה למאמנים ברורות: להשגיח שהלקוחות לא יסכנו עצמם בנהיגה במכוניות "מרוץ לכביש" אלו, וכשהמאמנים מדגימים - לנהוג רהוט ונכון ו... מהר, כל עוד הלקוח מרגיש בנוח.

אני יוצא לדרך בפרארי השחורה, מעביר את הכפתור הקטלני למצב "ספורט" ומאיץ למהירות עוקרת צוואר. עד כאן הלקוח מתרשם אך לא יותר, כשאנו מגיעים לעקומה ימינה במהירות תלת ספרתית המתחילה בספרה "2", הלקוח מתחיל לחשוב פעמיים אם אנו מתכוונים להתמקם בין העצים שלצד הכביש או להמשיך עליו. הסקודריה לא מתרגשת, ועוברת את העקומה במהירות בלתי סבירה בעליל וכמה מאות מטרים לאחר מכן בולמת בעוצמה לקראת הסיבוב הבא שמאלה. המעבר ממהירות אדירה לבלימה עוקרת עיניים מהמם, והלקוח מרגיש כמו ברכבת הרים.