נכנסתי למכונית בהרגשה מעורבת, מצד אחד מכונית מרוץ אמיתית, שהוכיחה את עצמה באלפי מרוצים, מצד שני אני לא מת על פורשה. לרוב יש להן תת היגוי כרוני והן קשות לשליטה בתנאים קיצוניים, בעיקר בהיגוי יתר. יצאתי לדרך למסלול בלוהאק, המכונית מאיצה יפה, המנוע מגיב למגביל הטורים לפני שהספקתי לשים לב. או קיי, הבנתי, להישאר עם עין פקוחה על מד הסל"ד. מגיע לעקומה הראשונה, מאט בעדינות, לא רוצה להוציא את החיה מאיזון, המכונית מגיבה בזלזול, "מה - זה מה שיש לך להציע?" טוב, בסדר, התחלתי להאיץ ולהאיץ.. ולהאיץ, מעקומה לסיבוב ומסיבוב לעקומה אני מגיע מהר יותר ויותר, המכונית צמודה לכביש כמו עלוקה, מאוזנת להפליא ולא זזה מהנתיב שאני מתווה לה. וואו.

ואז אני מאיץ גם בישורות, יניב, היושב לידי כבר מזמן על הבלמים (שאין לו..) ואני עדיין על הגז, מתקרב לשיקאן באזור 190 קמ"ש ואז עוזב את הגז ומתנפל את הבלמים. המכונית נשתלת במקום, מוריד שני הילוכים ונכנס לשיקאן תוך כדי בלימה, הפורשה לא מוכנה לצאת מאיזון. מדהים, אחת המכוניות הכי מאוזנות, ואולי המאוזנת ביותר, בהן נהגתי בחיי.

עכשיו אני מתחיל ממש ליהנות, מחליט לשחק באש ומוציא אותה להחלקת זנב בסיבוב הבא. ה- gt3 לא ממש מתרגשת, תיקון של ההגה עם גז מתאים והיא מתיישרת ומוכנה לפעולה. כיף!!!!!!!!

 

 

אחרי כמה הקפות החזרתי אותה לבעליה, בצער יש לציין, וקבעתי ביני לבין עצמי שעוד נפגש, בקרוב אינשאללה.

יש כבוד.