אחרי כמה דקות באיוו + שיחה איתי (מעניינת ומרתקת כמובן) + האצה אחת ובלימה אחת, כל אחד היה מתעורר, בלי קשר לשעה

דני מ"אוטו" (פרומצ'נקו, אלא איזה דני?..) קבע איתי ב-6:30 בבוקר. אני העדפתי 6 עגול אך לדני בא לישון עוד כמה דקות, כאילו שזה משנה, אחרי כמה דקות באיוו + שיחה איתי (מעניינת ומרתקת כמובן) + האצה אחת ובלימה אחת, כל אחד היה מתעורר, בלי קשר לשעה. "המונית הגיעה" שולח לי דני SMS מלמטה. אני יורד, בוחן את הכלה, בצבע אפור דווקא, נראה לי שהצבע בא כדי לנסות לעשות איזה שהוא ערפול למראה האכזרי של המכונית הזו, אולי למשוך קצת פחות את שוטרי ישראל הנדלקים למראה כל מכונית ספורטיבית כפוטנציאל לצעיר חמום מוח עם ג'ל בשיער ואחריות של סדאם חוסיין ביום טוב. נכנס למכונית, נעימה לי, מזמינה. נכון, זה לא מרצדס ואפילו לוולוו יש יותר מה להציע, אני עדיין אוהב את הפשטות הזו, ובינינו.. מה כבר אפשר לצפות ממכונית שכל התקציב הלך בה לביצועים המשאירים כמה מכוניות אקזוטיות היקרות פי 2 ויותר מאחור ולא נשאר לפיניש ופינוקים. חוץ מזה, מי קונה אוטו כזה לפינוקים, שיקנה פורשה (אם יש לו פפלינוס..).

אין ברירה, זה מה יש. אני מתקדם דרך כביש 6 כדי לקצר מרחקים, מגיע לכבישים האהובים עלי, מאיץ קצת, מנוע לא חסר לה, 6 הילוכים, יש! סוף סוף ניתן לשייט במהירויות סבירות (אם כי ברעש די גדול) בהילוך שישי. התחרות בין אסתי למיצו עושה רק טוב, מרוץ החימוש בעיצומו. בעיקר שאסתי לקחה השנה את אליפות העולם בקבוצה N בראלי, וזה ממש, אבל ממש מרגיז את מיצו...

סליחה, מה קורה פה? המכונית הזו לא מוכנה לעזוב את הכביש, אחיזה מהממת, כאילו פיזרו סופר גלו על הכביש.

טוב, כנראה שאני עוד קר, אני אומר לעצמי, מגיע לעקומה הבאה קצת יותר מהר ו.. כלום, המכונית לא נעה ולא זזה הצידה. עכשיו אני כבר מתחיל לנסוע במהירויות ראויות למכונית ולעקומות, מדהים, אחיזת כביש מוחלטת, מעניין מה הייתה אומרת כאן הגברת בוקסטר S, יום אחד אני חייב לקחת כמה כאלה להשוואה אמיתי לגבי המהירויות שלהן בסיבובים ובעקומות, או שאני מזדקן או שהזיכרון כבר לא משהו או שהספידומטר מקולקל.. אחיזת כביש פנומנאלית, מעורבת במנוע פצצתי, בלימת זעזועים שלא מתרגשת גם מכבישי מע"ץ הגליים/ קופצניים/ חלקים ועוד, צמיגים דביקים (ודי גמורים, כמו תמיד כשעיתונאים אחרים עברו על המכונית לפני ובחנו עד כמה ניתן להתפרע על המכונית) והגה דייקן כמו שעון שוייצרי. אוף.

מגיע השלב שבו אני עוד לא גמרתי להתחמם אך דני כבר בהחלט רוצה להחזיר את האוטו (נדמה לי שפעם הוא סמך עלי יותר? או ששנינו כבר לא צעירים? – שאלה מטומטמת.. ) ורצוי בחתיכה אחת, אנחנו מתחילים לחזור, נסיעה מנהלתית, נעימה, לי היא נוחה, לדני פחות (אנחנו כנראה בכל זאת לא ממש רוצים אותו דבר מהמכונית המשפחתית שלנו), האוטו נוח לי ל"יום יום". אולי אפילו איילת (אשתי היקרה) תסכים לכזה, דווקא דיברנו על רכישת מיצובישי לנסר.. למה לא כזו?

אז ככה: מכונית מרוץ חוקית לכביש, יפה (לדעתי), מהירה בכל קנה מידה (ואני מתכוון כל קנה מידה), מזמינה שוטרים ושאר מציקנים בתפקיד, מכונית שכדאי מאוד לדעת לשלוט... בי, הנהג.

המכונית הזו דורשת שליטה טובה מאוד של הנהג שלה בעצמו, לא דווקא בה, כי נהג שלא ישלוט בעצמו עלול למצוא עצמו בסיטואציות מביכות או אולי גם מסוכנות, וכשנהג לא ממש מיומן כבר יגיע למגבלות האוטו הזה – אללה יסתור...